בזק תשלם 2500 ש"ח בגין אי הסרת מטרד שיוצר כבל של קו טלפון

בחצרו של התובע, בגובה של כמטר מעל האדמה, עובר, מזה למעלה משנה, כבל של קו טלפון המחבר את שכנו של התובע לשירותיה של הנתבעת. כפי שהוסבר ע"י הנתבעת בכתב הגנתה, הקו הותקן בגובה העולה על שני מטרים אולם בשלב כלשהו, ככל הנראה בחודש 7/06 הכבל נפל ובסיור של נציגה שהתקיים במקום נמצא כי הכבל אכן עובר בגובה נמוך מזה שהותקן בו. הוצגו בפני תמונות עדכניות מהן עולה בבירור כי עד היום הכבל אכן חוצה את חצרו של התובע, בסמוך למרפסת ביתו בגובה של מטר ואף פחות מזה בנקודות מסוימות.

לטענת הנתבעת היא ניסתה בעבר, בחודש 10/06 לפתור את הבעיה ע"י הצבת עמוד נוסף בגבול החלקות של התובע ושכנו (וזאת בהסכמתם) אולם משהגיעו להציב את העמוד הנוסף התברר כי במקום המוסכם קיים בור ספיגה, מה שמנע את הצבת העמוד. נציגת הנתבעת הודתה בדיון בפני כי מאז אותו נסיון לא נעשתה ע"י הנתבעת כל פעולה נוספת לפתרון הבעיה.

התובע ביקש כי ביהמ"ש יורה על הסרת המפגע לאלתר וכן כי ייפסק לו פיצוי בסך 5,000 ש"ח בגין המטרד שנגרם לו.

הנתבעת טענה כי אין בסמכות בימ"ש זה ליתן צו עשה, ואכן עפ"י הוראת סעיף 60 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], ספק באם קיימת סמכות כזו בדין. אולם, לעניות דעתי לא יכולה להיות כלל מחלוקת כי הכבל החוצה את חצרו של התובע בגובה נמוך גורם לו מטרד (ואולי גם לסיכון מסוים, אם כי דבר זה לא הוכח בפני), ומאחר והוא גורם לחיסור מהנוחות והרווחה שלו ושל בני משפחתו ואף לאובדן הנאתו מהנכס שבבעלותו, הינו גורם לו "נזק" כהגדרתו בפקודת הנזיקין [נוסח חדש].

שאלת התקימותה של עוולת המטרד ליחיד לפי סעיף 44 (א) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], נקבעת עפ"י המבחן באם המפגע שיצרה הנתבעת גורם ל"הפרעה של ממש לשימוש סביר במקרקעין" מצד התובע. בפסיקת בתי המשפט נקבע כי לא כל הפרעה מהווה מטרד כזה, ויש לבחון אם הייתה הפרעה ממשית ולא דבר של מה בכך,  וההפרעה בה מדובר צריכה להיות לשימוש או להנאה סבירים מן ההיבט האובייקטיבי, ואין בכל הפרעה לשימוש או מניעת הנאה כדי להעמיד עוולה של מטרד ליחיד ( ד. קרצמר, דיני נזיקין, העוולות השונות, בעריכת ג. טדסקי, עמ' 39-87; ע"א 44/76, אתא חברה לטקסטיל בע"מ נ. שוורץ, פד ל (3) 785; ת.א 2963/96 (שלום י-ם) מינדי שר - אל ואח' נ. ארתור כהן ואח' (פורסם בנבו); ת.א. (שלום חיפה) 27839/97, משה כרמל נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ (פורסם בנבו)).

יישומם של מבחנים אלו במקרה דנן מוביל אותי למסקנה החד-משמעית כי כל אדם סביר היה רואה במעבר הכבל בגובה מטר בחצרו של התובע, במשך למעלה משנה, הפרעה של ממש לשימוש וההנאה הסבירים בנכס שבבעלותו, וודאי שאין מדובר ב"דבר של מה בכך".

העובדה שבמשך שנה שלמה לא מצאה הנתבעת לנכון לפתור בעיה זו, בין אם בהרמת הכבל ובין אם בניתוקו או העברתו באופן אחר לבית השכן, מעידה על אוזלת יד מוחלטת ואף על זלזול בתובע. הסברי נציגת הנתבעת בפני כי לאחר חודש 10/06 לא התקבלה כל תלונה נוספת ולפיכך סברה הנתבעת כי הכבל נותק, נדחית על ידי באופן מוחלט מאחר ובחודש 1/07 הוגשה תביעה זו ולפיכך לא היה כל בסיס לסברת הנתבעת כי הכבל נותק, מה גם שמרישומיה ודאי יכלה הנתבעת ללמוד כי השכן ממשיך לעשות שימוש בקו הטלפון ולפיכך לא יתכן שהכבל נותק.

אשר על כן אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 2,500 ש"ח בגין הנזק שנגרם לו עד היום כתוצאה מהמטרד שיוצר הכבל, וכן הוצאות משפט בסך 250 ש"ח, וזאת תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא הסכום הנ"ל הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

אמנם אין בסמכות בימ"ש זה ליתן צו עשה, אולם מאחר וקבעתי כי המטרד המתואר קיים עד היום, והנתבעת לא טענה בפני כי בכוונתה לפעול להסרתו, ועל אף שהתובע לא ביקש סעד כספי העולה על 5,000 ש"ח, הרי שאני עושה שימוש בסמכותו הטבועה של בית המשפט ליתן כל סעד שיראה לנכון בנסיבות הענין ואשר אינו חורג מסמכות בית משפט זה, וקובעת כי בגין כל יום נוסף בו הכבל יעבור בחצר ביתו של התובע בגובה הפחות משני מטרים, ככל שיהא כך המצב לאחר ה-15.9.07, תשלם הנתבעת לתובע סך של 200 ש"ח וזאת עד לתקרה של 15,000 ש"ח אשר בצירוף לסכום הפיצוי שנפסק ביחס לעבר הינו סכום המצוי בסמכות בימ"ש זה.  

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום.

ניתן היום ט"ז באב, תשס"ז (31 ביולי 2007) במעמד הצדדים.